פסקר

שלושה חודשים אחרי שנפתחה מסעדת "הטחנה" בקול תרועה רמה נכנסו עשרים ושמונה לקוחות בלבד לארוחת צהריים. על השממה בערבים, תחושת הייאוש של הצוות וחרדת  הבעלים שמע צחי ממוטי, שעזב במיוחד את "דג ברשת", מסעדת דגים על חוף הים בראשון לציון כדי לעבוד וללמוד תחת השף גלעד תלפיות, כוכב הבישול האיטלקי, שף "הטחנה" ואחד מהשותפים. "לא ראו אותו אפילו פעם אחת, בשבוע האחרון" אמר מוטי וחזר בקול צווחני ומודאג על המשפט ש"לא ברור איך הם הולכים לצאת מהצרה הזאת, תלפיות לא יסכים שיביאו מישהו אחר". הם ישבו על ארגזי פלסטיק בין דלת המחסן ודלת המטבח האחורית ונהנו משמש בוקר לפני גיהינום חום הצהריים. מוטי שאף באריכות את סיגרית הבוקר שארוסתו הרשתה לו בדרך להפסקה כוללת לאחר החתונה. מוטי היה צעיר מצחי בשבע שנים והספיק להרשים את צחי בעמדותיו המגובשות על העולם בכלל ומסעדנות בפרט. העובדה ששניהם היו מאותו בית ספר יסודי בראשון לציון וששניהם הגיעו ל"טחנה" כדי להבין פעם אחת ולתמיד מה זה מטבחי עלית תרמה לכימיה. מוטי קלט את צחי בתור פסקרצ'יק לא חכמולוג-שאלות-מעצבנות וצחי זיהה שמדובר בפסחמצ'יק בחור טוב שלא יתעלל בו בכוונה רק כי הוא יכול.

מוטי הלך לבדוק את הבשר שהביא ספק הבשר לחדר הקירור, וצחי עבר על רשימה שהשאיר להם איתן הסו-שף ובדק שנית חוסרים בפס הקר.  מוטי הזהיר שאיתן נמצא במצב לא ברור ושווה לבדוק את הרשימה. איתן, בן טיפוחיו של השף עוד מימי "פיצה תלפיות" מקום קטן בשכונת תלפיות עם תנור לבנים ענק, שניתץ את האגדה שאין בירושלים פיצה אכילה, החזיק על כתפיו את "הטחנה" משהתדלדל זרם הלקוחות ותלפיות הסתגר בביתו. אוולין, ה"לא-מערכת-יחסים" של צחי, שהיתה ב"פיצה תלפיות" פעמיים סיפרה שהיו שם חמש שולחנות, מקסימום עשרים כסאות בדוחק ואוכל שבא לך לבכות מכמה שזה היה טעים. "במקביל הבן זונה תקתק פיצריות לכל הסביבה ואפילו לדלוקים של "האומן" שנשבר להם מהבורקסים. תלפיות מבין עניינים"  סיכמה אותו אוולין שקישרה בינו לאדווה, מנהלת המטבח של "הטחנה" שקיבלה את צחי מיידית לעבודה על סמך ההמלצה מאוולין שאותה היא העריצה. אדווה לא רמזה על הבעיות שקורות או שאולי רמזה וצחי לא קלט. צחי אהב את מגע שולחן העבודה החדש דנדש שמתחתיו מקרר בעל דלתות שנפתחו ונסגרו בלחיצה עדינה, קליקים  שאישרו שעשה נכון כשקפץ לעולם בישול גורמה בו שילמו לטבחים בהבטחות לצבירת ידע וניסיון, עבודה עם חומרי גלם הטובים ביותר ומשטחי עבודה רחבים. השף תלפיות סיפר בראיון ל"טיימאאוט" שבהקמת ה"טחנה" הושקע הסכום הגבוה ביותר עד כה בישראל שהלך "לא רק לתאורה וכסאות אלא מטבח נטו, ובגלל זה סוליסט שכמותו הסכים לעבוד עם שותפים". לפי התחשיבים שמוטי לא הפסיק לעשות, השותפים יצטרכו לשלם המון בשביל להיפטר מתלפיות, פיצוי על אובדן תדמית וכו' אבל לא האמין שנשאר להם כסף לתת אחרי כל ההשקעה הראשונית ואפס החזר. צחי פתח קופסת שני ליטר לא מזוהה. בפנים היתה  טונה של הויטאלי-טונטו, אחת ממנות הדגל של תלפיות עוד מירושלים. הקופסה הריחה קצת מוזר וצחי נפנף בקופסת הפלסטיק לתפוס את עיניו של מוטי לשאול מה לעשות עם זה. מוטי עבר עם פיילה אדומה כבדה  שבתוכה בשר חזיר להכנת נקניק איטלקי תוצרת בית, עוד סימן היכר של תלפיות. "תשאיר תשאיר" אמר מוטי "בלאו הכי אין מי שיאכל את זה" והניח אותה בכבדות ממול צחי. "לך תראה אם "ירקות" הביא שומר, תכניס לשטיפה ותבוא אני אעשה קפה, רוצה?" הוא לא המתין לתשובה ופנה לסמי, שוטף הכלים עם שיער ראסטה סבוך שנכנס למטבח לאחר שגמר להוריד כסאות בתוך המסעדה ושאל "רוצה קפה?" סמי התמהמה ועשה פרצוף של חושב. "אתה לא עושה לי טובה" אמר מוטי, "תודיע כשתחליט". "טוב, תעשה" אמר סמי ונכנס לעמדת שטיפת הכלים שגודלה היתה כגודל המטבח האחרון שצחי עבד בו. "אני ממש מודה לך" שמע צחי את מוטי אומר ואת סמי שם רגאי בקול רם מנצל את הזמן עד שהטבחים ייקחו פיקוד על המוסיקה או אחד המנהלים יגידו לו להנמיך, ששומעים בחוץ ושזה לא בית קפה. "ירקות" הוריד ארגזים מהמשאית הקטנה למדרכה  וצחי ניצל את ההפוגה לבדוק את הסביבה. הוא השתדל לא לשתות ובטח לא קפה שמיד משתנן ומכווץ את השלפוחית. הוא שנא להשתמש בשירותים של מסעדה שהוא עובד בה, כשרגש בושה חסר שחר גרם לו לשטוף ידיים פי שלוש זמן ודמיין שלקוחות ששוטפים ידיים סביבו יקשרו את החרה שלו לאוכל שהם אוכלים. בקומת הביניים של לובי הבניין הסמוך ליד גלריית אומנות היו שירותים מעולים, מושלמים עבורו רק שלפעמים דלת הכניסה האחורית לבניין היתה נעולה ובכל מה שקשור למעיים נחוץ היה מיפוי מדויק של האזור.  "מי חותם לי" שאל "ירקות" וצחי רצה להגיד לו שבטח לא הוא  אבל שיחק אותה ראש גדול ובדק את הסחורה. "חסר ריג'לי" אמר צחי "מה זה ריג'לי בכלל" שאל. ירקות  התעלם מהשאלה וענה בתוקפנות "אין ריג'לי. תגיד שבקשתי שישלחו לי מהגליל, גם לא חייבתי, אתה רואה?" והניע. צחי חתם לו על תעודת המשלוח, קיפל את העותק בקפדנות ואחר כך רוקן ארגז שומר לכיור הענק ושטף במהירות. כששב למטבח עם פיילת השומר הגיש מוטי לסמי הפוך גדול והתפאר בלבבות שלמד לרקום על הקצף. שניהם נכנסו לתוך המסעדה, מוטי ניגש למכונת הקפה וצחי נכנס לשירותים לפני שיגיעו אנשים לנסות לרוקן את הקפה הקודם. השירותים הריחו ניחוח פטצ'ולי מניגוב הבוקר של סמי, "שמונה שקל לליטר אתה מאמין איך הצלחתי להוריד אותו"  התגאתה אוולין טופחת על ארגז חומרי הניקוי שקנתה לסנדוויצ'ריה שלה והוסיפה ש"גבאי קנה סטוק ענק ומציף את השוק". אוולין, דור שלישי לבשלניות בשכר, היתה מקצוענית בכל היבטי התחום. היא  רצתה שהוא  יעבוד אצלה כי היה אחראי, בחיים לא הבריז בלי להודיע מראש והיה מספיק ראש גדול בהכנות וניקיונות שאפשר לסלוח לו על הקיטורים שלו בפיק. בתעשייה שהבונוס האמיתי היחידי לעובדים הוא תחלופה צחי היה נכס. אוולין שנאה את זה שהוא ירד במחיר ובתנאים ובלבד שתשמר הפרדה ברורה בין עבודה לזיונים. בשנת היכרותם הראשונה היא למדה לא להגזים ב"חייבת דחוף תציל אותי" וצחי למד שיש דבר שנקרא סוציומט, שהוא כזה, וששום ג'וינט לא יפגע אם יקזז בסוציומטיות שלו. עכשיו אוולין היתה בתקופה רגועה לאחר שמצאה שתי נשים שעבדו פחות שעות וקיבלו יותר כסף בשיטת בונוסים שבנתה בזהירות ושהבטיחה שיחשבו פעמיים לפני שתעזבנה לפני גיל פרישה או עד שצדקאי, בעל הבניין, ימות.  צדקאי הוא שאפשר לה למקסם שלושה חללים זעירים לסנדוויצ'ריה משגשגת. שנה אחר שהשכיר לה את החללים הודיע צדקאי לילדים שלו שחלמו על רב קומות במקום בניין מט ליפול שאין עסקה עד שהוא ימות כי הוא אוהב את הילדה, אוולין, היחידה שהכינה לו אוכל כמו אשתו הדמנטית שהפסיקה לתפקד ואפילו אמו ז"ל, כך אישרו מדי שנה שלושת הנותרים מעשרת אחיו ואחיותיו כשבאו לאכול בתום היארצייט להורים.  אוולין, מוקסמת מהניקיון צבע ותאורה שעשה צחי במסדרון הצר לעמדת המשלוחים וגרם המדרגות המעופש למחסן במרתף שהיה פעם סליק של ההגנה מצאה למשמרת בוקר ערבייה עם בעל שלא עשה כלום ושלושה ילדים שהיה עדיף בשביל כולם שלא תהיה איתם. למשמרת ערב נפלה לה מהשמיים לסבית גרמניה מיליטאנטית שהתאהבה בישראלית עוד יותר מיליטאנטית ממנה. פתאום הכול הסתדר ואוולין נתקעה רק בזמן שהגרמנייה נסעה לבקר את אמא שלה החולה ולצחי לא היה אכפת להתנדב מה עוד שכשהם עבדו ביחד היה להם טקס קבוע כשבסיום הניקיונות, לאחר ששחררו את הסודאני התורן ונשארו לבד והכול הריח ריצפז הוא היה תוחב לפיה ג'וינט ובא אליה מאחורה. הוא מצא שהוא יותר אלים ונועז בתשוקתו ברגעים שהעבירה לו חזרה את הג'וינט ומלמלה על קבורת בעל הבית, חיסול העסק וצירפה עצמה לפנטזיה שלו בקולומביה.

גופו רטט. הזין שהזדקף שיבש לו את תוכניות ההשתנה. הוא נתן לאברו כמה טפיחות כדי לרככו ומשלא הצליח, הכניס אותו חזרה למכנסי טבח משובצים, חדשים מארון הבגדים והסינרים, נטולי כתמים וריח. הוא רחץ ידיים בכיור היוקרתי והביט על עצמו בראי. צחי היה מרוצה ממה שראה מולו. ממה שירוויח עד החורף הוא סגר לעצמו כמה חודשים בכפר בקולומביה עם עצירת ביניים ברצלונה, אולי עם אוולין כפיצוי, הוא עדין התחבט. כשיצא מהשירותים ראה זר פרחים ענק הולך לכיוונו לפות בידי מסדר הפרחים ואחריו בזה אחר זה פוסעים דרך דלת הזכוכית המסתובבת חמש דמויות. התאורה העמומה של מנורות הענק מהתקרה לא אפשרה לו לזהות  אלא עד שהתיישב על הבר מול מוטי. מסדר הפרחים פתח את תאורת חדר הכניסה לשירותים כדי להחליף ולתקן את סידור הפרחים בואזה השחורה הענקית. החמישה היו אדווה, מנהלת המטבח, שניים מהבעלים שנראו קצת פחות אומללים מאתמול, בחור צעיר שהוא לא זיהה, נמוך-קומה עם מבט עצבני בעיניו הכחולות ועיתונאית, שופטת בתוכנית בישול שידע שאוולין מעריכה. לבד מהנהוני שלום הם התעלמו ממנו והמשיכו ישירות למטבח. נבוך כשנתפס על חם בטריטוריה של הבר  הניח מוטי את ההפוך על קצה הבר ומיהר אחריהם. צחי קירב את הכוס והביט. הפעם צייר מוטי שושנה על הקצף. צחי ליקק את השושנה ולגם באיטיות.

כשנכנס זה שוב היה הוא, סמי השוטף ומוטי שטחן את הבשר לנקניק האיטלקי. אף לא אחד דיבר עד שאדווה נכנסה בפנים חיוורות מהדלת האחורית ושאלה אם איתן הגיע. "יש לו לאן להגיע?" שאל מוטי "בטח שיש לו" היא ענתה ברוגז "יש לו משמרת, שהוא מאחר" הוסיפה בטון יורד והציצה לעבר השעון שתלוי מעל עמדת הצ'קר. "מה קורה אדווה, דברי איתנו" אמר מוטי בנימה מקניטה, פוגענית מדי לאוזניו של צחי. הוא קצץ ג'וליאנים בזיליקום ולא הרים מבטו מקרש החיתוך הירוק כדי לא להיפגש עם אומללותה. היא נשמעה מישהי שתפקידה האהוב ומעמדה רוקן מתוכן. אדווה הסתובבה במטבח חיפשה מה לעשות ואז ניגשה למוטי והשניים התלחשו. צחי החליף יד, הצהרה עצמית שהכול בסדר שום דבר לא בוער, התחיל לקצץ ביד שמאל ג'וליאנים של גזר לפיצה ג'ינג'ית והביט עליה. אדווה היתה בתחילת גיל שלושים, מתולתלת שיער ועל פניה  נחרצו קמטי לחץ של המכורים לריגוש שמתנקז לצלחת מושלמת בתזמון מדויק. הטלפון שלה צלצל והיא יצאה מהמסעדה במהירות, חולפת על פני אולגה, עובדת הכנות חסונה שנכנסה עם פיילת קלמרי שטופים ושאלה בצהלה "אדוושקה מה קורה, למה כולם פנים כאלו?"

למחרת, ישובים באותו מצב כאילו דבר לא קרה לבד מהחדשה המרעישה שאולגה הגיעה בזמן, סיים מוטי לעשן את הסיגריה שלו, כיבה אותה בגלגולים  עדינים בחור של ארגז החלב וצעק "די! מספיק תפ"א, אין מי שיאכל" לאולגה שהוציאה לעברו לשון וחלפה עם מגש תפוחי-אדמה, הכנות לניוקי. מוטי הזדקף וצחי נעמד לידו ושאל "אז מה עושים" ומוטי ענה "ממשיכים כרגיל, אני מבחינתי לא מתפטר".

בשעה עשר, בול על השעון בקיר, נכנס זוריק מרחבי, הבחור מאתמול, מלווה במזוקן מטופח שהיה פסחמצ'יק אצל אלירן "הכורדי" כשזוריק היה סו-שף וסו-שף כשזוריק עזב בקול סערה . "ילד פלא" כינתה אולין את זוריק מרחבי, שהתרוצץ מגיל אפס במטבחים של בתי מלון, מעצבן ומלהיב את עזרא קדם ושלום קדוש ששלחו אותו בגיל 17 לטבח אצל "הכורדי", היחידי שהם חשבו וצדקו עד שלב מסוים, מסוגל לאלף אותו. "וואוו זה מוב מוב" אמרה אוולין כששמעה מצחי על הדחתו של תלפיות והבאת ילד הפלא. "איזה מזל יש לך. במקום להשתעמם אצל הנאצי קיבלת הרפתקה אל הלא-נודע, וואלא מגיע לך" אמרה, משכה למטה את מכנסי הבד שלא טרח להחליף כשיצא מ"הטחנה" וירדה על ברכיה. ילד הפלא לחץ בנימוס את ידי סמי, מוטי, צחי, אנסטסיה ושחר "פיצהמן" שחזר מחופשה בסיציליה וביקש שכל אחד יעבור על מה שקורה אצלו בפס. הוא נאנח בלי לפרט לעבר המזוקן כשמישש את הבשר שהוכן לארוחת צהריים, בדק את הנקניק האיטלקי וביקש ממוטי שיוסיף בפעם הבאה זרעי אניס. הוא לקח את הזמן להסביר בצורה שלווה ומסודרת כיצד תורם זרע האניס לטעם השומר, מעטר בנקודת חן, מוסיף צליל פצפוץ בפה ויוצר מה שבתוכניות בישול  אומרים "חווית חושים טוטאלית". הוא צחק בבוז אבל ברור שהיה מת להשתתף באיזה תוכנית. הבעת תיעוב עלתה בפני זוריק כשצחי הראה לו את פיילת הירוקים. "סמרטוטים" הוא אמר ומעך את החסה ועלי הסלק והרוקט. הוא שאל את צחי כיצד עובדת שרשרת קבלת האספקה במטבח ומי מנקה את החסה. צחי לא ידע,  "בטח הרוסיות" אמר. פרצופו של זוריק התעוות בגועל  כשהציג לו צחי את קופסת הטונה של מנת הויטאלי-טונטו. הוא חטף את קופסת שני הליטר מידיו של  צחי והטיח אותה לקיר הכי זמין לו, סנטימטרים ספורים משוטף הכלים. "מה זה הזבל הזה" צרח. הפעם צחי לא ענה והתמקד בגלל הטונה זולג לאיטו. זוריק המשיך לצעוק לעבר כולם ובעיקר לעבר המזוקן שהנהן בראשו ולא הפסיק לומר "מה אתה מצפה מה אתה מצפה". נימת קולו של ילד הפלא נרגעה אבל חווית הטונטו לא עזבה אותו הוא המשיך למלמל "לזה הוא קורא ויטאלו טונטו, אלירן היה הורג אותו על זה, איך הוא מעז, הרס מסעדה האידיוט עלאק איטלקי הזה". ואז עשה משהו שהפתיע את כולם חוץ מהמזוקן. הוא ניגש לסמי, חיבק אותו והתנצל. צחי ראה שפים מאבדים את שפיותם בשניות אבל מעולם לא ראה מישהו מתנצל בפני עובד. בלי להרפות מסמי הוא אמר לכול הנוכחים במטבח "ממחר מתחילים לעבוד על התפריט החדש. עד אז מוציאים החוצה רק פסטות, שני סלטים ואת הנקניק... פחות כלים לשוטף, נכון?" הוא פנה בחביבות מאולצת לעבר עמדת שטיפת הכלים. במקום סמי היה סינור זרוק על ערימת כלים. זוריק סרק את המטבח ומלמל למזוקן "אל תגיד לי שהוא נעלב ועזב" המזוקן משך בכתפיו ובקול צפצפני שהפתיע את צחי אמר "בחור רגיש, אולי נשלח אותו לכורדי שיתחסן קצת" ושניהם פרצו בצחוק.

מצב המזומנים של המסעדה היה כל כך קשה שארוחת טעימות ראשונה למקורבים נקבעה לעוד שבוע ושתיים נקבעו לשבוע שאחרי שבהן יוצג תפריט ערב שלם. זוריק לא הסכים לעבוד על תפריט צהריים. לא עניין אותו קהל צהריים, עניין אותו קהל קובעי הטעם שבא לאכול בלילה אחרי שעשו ים כסף ביום, אלו שהכירו אותו כשהשקיע את הנשמה כסו-שף של הכורדי. חוץ משתי עובדות המטבח הגברתניות, צחי, מוטי ומארחת שהיה לה משהו נגד השף תלפיות נשאר אף לא אחד מהצוות הקודם. המזוקן, שהסתבר שקוראים לו אלירן רק שהוא היה אשכנזי, הגיע ראשון ועזב אחרון. הצוות החדש הורכב כולו משונאי "הכורדי". הם היו כל כך רציניים בשנאתם עד שמוטי וצחי החלו גם הם לשנוא אותו. באחד הבקרים ניגש זוריק לצחי ואמר לו כמעט עם דמעות בעיניים שהוא חייב לעזור כי הרוסיות יודעות ללוש ניוקי, לחתוך דג אבל לא מסוגלות לטפל בחסות. הוא עבר עם צחי את כל שלבי הטיפול בחסה מקבלתן, שטיפתן, ייבושן וסידורן כך שישמרו על רעננות וטריות. צחי הביט על אצבעותיו השמנמנות של זוריק, כיצד הוא מחליק אותן באהבה על החסה, שהיא בשבילו חומר גלם חי ונושם שמעיד על מאחורי הקלעים של המטבח כפי שמצב השירותים מעיד על מאחורי הקלעים של כל עסק. "תישאר איתי אני אעשה אותך טבח מעולה" אמר לו זוריק. צחי הנהן בלי לספר לו על קולומביה אחרי החגים.

ארוחת הטעימות היתה הצלחה מסחררת. השתתפו בה רק כאלו שיש להם קשר ישיר לעולם המסעדנות ולילד הפלא ורק עם כמה עיתונאים שלא היתה ברירה. חלק מהטועמים והטועמות היו אמורים להיטמע שבוע אחרי בקהל שיבוא לנסות את תפריט הערב. מצופה מהם, כך אמר בצחוק כשהם השיקו "לחיים" לחיי החיים הטובים, לשמוע הערות, להגן, לפרגן ולזכור מי אמר מה. מספר עלי ריג'לי, רגלת הגינה בירר צחי בוויקיפדיה, ביצתיים על שניים שלושה ענפים בשרניים הספיקו להפוך את הסלט הירוק להצהרה פוליטית, כך אמרו כולם. אוולין, שצחי הגניב לה אוכל ביום לפני, אמרה שזה הדבר הבא אבל צחי - שהוזעק ברגע האחרון לעבור ענף ענף ולקטום את פירותיו, כיסי זרעים שחורים שלא התפצחו לזוריק בפה כמו שדמיין אותם – פקפק.

שלושה ימים לפני השקת התפריט נקבעה ארוחה לצוות אצל יועזר. שאול ישב בפינה  הקבועה שלו וכל פעם הצטרף אחד העובדים לילד הפלא שבא אליו לשבח כל מנה שיצאה לשולחן. צחי קלט שהוא הולך להשתכר בגדול ורק קיווה שזה לא ייגמר בהקאה במסעדה. שפוך לגמרי עד ששום מונית לא הסכימה להעלות אותו בסוף לקח אותו עובדיה, שזוריק הביא בשביל שיהיה לו ראש שקט בכל הקשור לתנור וקלט את צחי מקיא מתחת לשעון. לעובדיה היתה מסעדה איטלקית שהתרסקה והשאירה אותו בחובות. משזיהה את הספוגיות של צחי לימד אותו כיצד להקשיב לבצק ואת עונג הלישה האינסופי. עובדיה החל תהליך של חזרה בתשובה, שנא לעבוד לילה, התבאס לראות את צחי ממלמל ומרייר והשאיר אותו בפינת הרחוב. כמו בכל הסרטים לא הצליח צחי לפתוח את דלת הבניין ואז התייאש ונרדם לצידה, תמרור "עצור" בין רגליו הפסוקות עד שמשאית הזבל העירה אותו והוא עלה הביתה ועלה על אוולין ונרדם מייד כשגמר.