יום רביעי, 8 באפריל 2015

ארוחת בוקר ישראלית



צעד 1 – הודינו
תומר הקשיב לרוח השורקת וליטף את בטנו. בחודש האחרון הוא אכל כמו חזיר, עישן כקטר אבל לא עשה סמים. עמידתו בפיתוי עלתה כרס קטנה, ריח, עצבנות וקוצר רוח אפילו  לזוטות כמו קריאת תרנגול שמיאנה לבוא. הטו-טו-טו התרנגולי, שהתחיל ברטט דק בחושך, התמלא והתעבה עם השמש, חדר לשנתו במהלך הימים הראשונים לביקורו השנתי  בישראל. הצעקות גרמו לו להתחפר, מחויך בין השמיכות, עם תחושה כללית של שמחה. אסור לעמידה איתנה בפני פיתוי שתהיה קשורה למצב רוח ובכל זאת תומר חש חיוביות תומכת בחינניות ה"קטע" של בינו ובלה, זוג תרנגולים תאבי חיים בקומה ה – 42. קרקושם הפעלתני עד הצהריים עזר לו לגבור במעט על פחד הגבהים שלו והוא הצליח להישאר מספר שניות צמוד למעקה המרפסת, תל-אביב מתנדנדת תחתיו.  נאווה, בעלת "מלונית ברקיע- פתרונות דיור מתקדמים", שאספה את הביצים ואף בוקר אחד הדגימה יכולתה בהכנת ביצים עלומות,  אמרה לו כשסיפר לה שהוא אוהב שהקרקור חודר לחלום ש"תרנגול בחלום הוא סימן חיובי ומעודד שמנבא התקדמות בתחום הכלכלה, החברה והמשפחה". אחרי זה הפסיקו הקרקורים. תומר ייחס את היאלמות קולם לסערה שהחלה בחוץ. מבלי שהתכוון הוא התעורר בשלושת הלילות האחרונים מוקדם  ושכב דרוך, אוזניו כרויות, לשמוע משהו מבעד לגשם, רעמים והחלונות הכפולים.

צעד 2 – הגענו
כמה שעות קודם כששככה מעט הסערה בחוץ ובמשחק של "מכבי" יצאו כולם למרפסת. בינו ובלה הסתובבו בדומיה בלול המחומם.  הם לא הראו סימן שמעיד על חרדה ממזג האוויר או מששת הפרצופים שתקעו את ראשם מעליהם ומצדדיהם. ד"ר עדי, רופא ומנתח אוזניים מבוקש, פסק לאחר שהגיש להם את אצבעו לניקור,  שהאימה של תומר מחזון התקדמות בחיי החברה הכלכלה והמשפחה אילמה את העופות. בו במקום התערבו ששת החברים על הקוקוריקו של מחר. ד"ר עדי, הדרוויש ועמי הימרו שהשתיקה תימשך. הם תרצו החלטתם בשפע מקרים מהעבר שעוצמת חרדותיו של תומר השפיעו על סביבתו. תומר, התיש ובועז הימרו בעד קרקור עם שחר.  כדי לצאת איתם הוגנים, התקשר תומר לנאווה, מבינה מקצועית בקיימות ובחיות/עופות/דגים של  אורחים מהעשירון שצורך מערכות בנות-קימה. נאווה אמרה שבהתחשב שזוג העופות נראה מצוין, שהתרנגולת מטילה ושהזכר אוכל במרץ הרי - לפי הסיפורים שהיא שמעה מאילנה, גרושתו של תומר -  תומר אחראי להיאלמותם. ואז בועז החליף צד בהימור. תומר התעצב. לרגע היה לו חשוב שבועז והוא ירוויחו או יפסידו ביחד במשהו שקשור לטבע

צעד 3- החלטנו.
הרהוריו נקטעו מליקוקים משופמים. דירת הנופש  כללה גם את בונזו ולאקי. שני הכלבים, ניצולי התעללות קשה, הוקפו ברוב ימות השנה באנרגיה נשית מעצימה. הם זיהו בתומר את החוליה הרכה, המלטפת ונצמדו אליו במלא כובד פינוקם. תומר נאנח בקול ונתן לאצבעות שלו לטייל על עמוד השדרה שלהם. עבר עליהם לילה קשה. כשהדרוויש נכנס לדירה, דקות מועטות לפני שריקת הפתיחה ביורוליג מול פנאתינייקוס, נשכבו בונזו ולאקי על השטיח ליד תומר. תומר לש את בשרם וניסה לא לפחד מהקרחאנה הקרבה. הדרוויש גמר לכסוס פרחי מריחואנה ביתית, נשען אחורה וזרק בהטעיה כרית, ספתח השכמה, על תיש שהתיישב ובידו שישייה מהמקרר. בונזו, דני מעורב גבה קומה, שהוטעה מההטעיה, זינק בבהלה, הפך בזנבו את קערית הקססה ונעלם מהסלון. לאקי, בעל השערות הארוכות ומבט עצוב, טופף אחריו, איטי מדי מלחמוק מכרית שנחתה עליו. עמי ובועז אף הספיקו להמר קצר קטן מול הדרוויש נגד הפגיעה. והפסידו.  הדרוויש לא סלח על הפיכת הקססה והציק לכלבים עם כריות לאורך הלילה.


צעד 4 - עשינו
בעודו מפשפש מטה מבסיס הגולגולת של בונזו למרווח בכתפו הרחוקה, נדמה היה לתומר שהוא שומע משהו. פלג גופו העליון הזדקף. בונזו ולאקי חשו שמשהו חשוב קורה. השחור של הלילה השתנה לאפור כחול עמוק. השמיים התבהרו מעננים ולראשונה מפרוץ הסערה נראה האור המנצנץ של מגדלי עזריאלי מימינו ונקודת כוכב נוגה בקצה השני של החלון. תומר היה איש של אמצע היום ועדין התרגש כשיצא לו לראות זריחה. שוב נשמעה חריקה. הוא התבונן סביבו לראות מי עוד מסוגל להשמיע רעש, הפשיל את השמיכה וקם. הוא ושני הכלבים עברו בעדינות בין הישנים בדירה. בסלון שכבו בועז, ראש שמוט לרצפה ועמי שהסתובב ללא הרף ובפראות . הדרוויש בתחתונים נחר במיטת מים. תיש וד"ר עדי נרדמו בבגדיהם במיטה של תומר. הוא הדליק את מכונת האספרסו וכיבה מיד לשמע שאון ההרתחה. מייד  הוא עבר ל"שחור" ומזג מים לקומקום קטן, פתח את צנצנות הקפה והסוכר, שם לידן כפית והדליק את הכיריים. הוא ניגש לדלת המרפסת, הביט על הלול וחזר למלאכת השפיתה. הוא חזר לתצפת בבינו ובלה עם כוס קפה חמה. היה לו ברור שהוא רוצה שישירו. לול העץ והזכוכית,  ארבעה מפלסים, שניים מחוממים, מוקם בצד מזרח והסתיר את מגדל "ליבר" הסמוך. שתי כרבולות אדומות עם כתם צהוב הסתחררו בדומיה במפלס השני ליד מפל מים. הוא הצמיד פניו לזכוכית שפלטה קרירות נעימה והקשיב. היתה לו הרגשה שהוא שומע פטפוט. הוא פקד על הדלת להיפתח והכנף שעליו הוא נצמד זזה. גל קור נשאב פנימה ואיתו קריאת קוקאדודלדו בעוצמה. תומר נרתע חזרה לסלון ופקד על הדלת להיסגר. מבפנים הוא שמע אותו שר טו-טו-טו בסולם עולה ויורד שלעיתים נשמעו לו קודרים ולעיתים שמחים. אף לא אחד מהישנים התעורר.

צעד 5- התוודינו
הוא הפעיל מיקרופון בנייד כדי למנוע ויכוחים וסובב את הספה מזרחה. קרני האור טיפסו מעל ההרים והמשיכו לים. דירת היוקרה הפכה למיכל מרהיב בין הים לשמיים ותומר צף בין ענני הנוצה שחלפו במהירות. התרנגולים שרקו וצווחו במרץ. מדי פעם עברה להקת ציפורים, מנצלת את זרמי הרוח לריחוף נעים של אחרי הסערה. תומר הרגיש נינוח וחסין, פחות מאוים ונסער כפי שתדיר קרה לו בימים הראשונים של חופשתו בישראל. הסערה ניקתה גם אותו. הוא  מסוגל היה לחשוב בהיר, להביא תועלת למשפחתו ולחבריו. פתאום הוא ייחל לסיום הביקור ולנסיעתו חזרה לארה"ב. עד השנה הנוהל היה קבוע: גרושתו חיכתה לו מחוץ לשדה התעופה במיאמי והסיעה אותו לגמילה. או אז הוא התחיל בצעד1 ולאחר חודשיים המשיך לביתו בהוואי. זיכרון הגמילה עשה לו חשק לעוד קפה. לא משנה כמה יוקרתי מוסד הגמילה, הקפה תמיד  גרוע. הוא בכוונה התאכזר לעצמו ולא הביא איתו קפה, משליך תהליך על תחליף, מעמיק סבל הגמילה-מרעים בציפייה לעונג מהטובים.  לפני שנשכב יצא להשתין וצילם על פי בקשת עמי, את חבריו ישנים. חוץ ממנו, המארח, נצמדו החברים לסידור שינה קבוע; הדרוויש לא ויתר על מיטת המים. ד"ר עדי נרדם בצד של המנורה, ספר על חזהו שממנו קרא שורה ונרדם. התיש נרדם על הבטן ואז לפתע, כבטוח בנכונותו לחשוף שברירותו לעולם, הסתובב כמתעופף באוויר ונחת על גבו. תומר כיסה בשמיכה את עמי ובועז ושפת עוד קפה.

צעד 6 – התכוננו
במקום לשכב הוא התיישב בכסא גבוה על בר,שהתעקל מזווית ראייה מסוימת כהמשך קו החוף, והציץ מתוך הרגל על צג המחשב נייד שלו שהעביר לדרוויש. בשנים הראשונות לאכלוס מגדל נווה צדק נהג  דרוויש להתחזות כקונה וסחב איתו את עמי ובועז לפגישות עם אנשי השיווק של הפרויקט.דרוויש הציג עצמם כידידי נפש של נאווה, "האישה והאגדה" הוא כינה אותה. כדרך אגב הוסיף שהם חברים של אחד מדייריה שמתארח אצלה פעם בשנה בדירה. עמי ובועז התחרו בחיקוי של הדרוויש, ממורק ולבוש בבגדי תומר, מברבר עצמו לדעת על כמה שהמגדל יפה וכמה מטומטמים תושבי השכונה למטה שמתנגדים  לבניין. לעמי ובועז נצצו העיניים, בוהקות מהצצה לחיים שלא יהיו להם לעולם. הדרוויש לא איבד תקווה לחלום העושר והאמין בכוח הרצון ובמחשבות בונות. היומרה של דרוויש הגעילה את תומר שהשתמש בגועל כחומר לזיכוך בגמילה לאחר הנפילה שתמיד הגיעה. לעומת תומר שהיה נחרץ בכסף וסמים לדרוויש היה אופי נחרץ בכל תחום. נחרצותו חיתנה אותו עם חברתו הראשונה, הפרידה אותו ממנה, רכושו וששת ילדיו, ולהתגורר לבד בבקתת עץ קטנה בתוך משתלה בערד. בתחום הגננות הוא הצליח עם הצמחים ונכשל כישלון חרוץ עם בעליהם. הוא לא סלח לאנשים על תלותו בהם. תומר סידר לו להיות גנן אחראי בשני בתי מלון בים המלח. נאווה חילקה את מספר הטלפון שלו לאילו מלקוחותיה שרצו זיון עם ישראלי שורשי. הדרוויש העריץ את נעווה והקפיד לדווח לו כמה עלה שווי הנכס מאז שקנתה אותו. תומר, בבוקר האקזיט בדרך למוסד הגמילה, ערב להלוואה שנאווה לקחה לממן רכישת הדירות. היא היתה  מהראשונים לקלוט את הקומבינה המופלאה שעשה היזם בנצלו פרצה בחוק שלא הגבילה גובה לקומה. בשיחות טלפון למוסד היא התעקשה לעדכן את תומר בהתגבהות הבניין. הוא, ששנא בניינים גבוהים באופן כללי השתמש במגדל כאתגר: גם הוא רצה לגדול בודד ומנותק.

צעד 7 - ביקשנו
תומר נהיה מיליונר בגיל 30. להזנק השני הוא הצטרף כי לא הרגיש "באמת באמת" בליגת העושר  של "פורבס". אחרי ההזנק השלישי והאחרון, שהפך אותו למולטי-מיליונר, נגמל גם מכסף. ביום הולדתו ה- 41, שנה לפני האקזיט, נשבע תומר שלא יעשה עוד עסקים לעולם, שלא יתפתה לזהב. בדרך לאקזיט הוא השמין, שתה, עישן שתי קופסאות סיגריות ביום, בלע סוכריות והריח אבקות. כדי לעמוד בהבטחתו קעקע NO MORE על גב כף יד ימין ותאריך של שנה מיום הקעקוע על גב כף יד שמאל. שבוע לאחר מכן, הופיע אצל המקעקעת וכאסיר התחיל לקעקע על רגליו קווי אורך כימים שחולפים וקו רוחב שחצה אותם מדי שבוע. שותפיו מינפו את מראהו המטורף, את הדחף שלו להיפטר מהסיוט ולהימכר במחיר שיא לחברת ענק, כדי לדרבן את העובדים הזוטרים להישאר עוד שעות בעבודה. הקעקועים פעלו כסם תשוקה ונהפכו לטרנד בעמק הסיליקון. תפוקת  המתכנתים עלתה, 15% מהם התמכרו לסמי מרץ. אלמלא אהבתו לקפה יתכן שהוא לעולם לא היה נגמל מכסף. תומר שנא את הקפה במוסדות הגמילה היוקרתיים. לאחר החתימה על מסמכי האקזיט החליט תומר לצאת לגמילה אצל העניים, איפה שבפגישות מגישים רק נס קפה מגעיל, כזה מתרומות של דודות מכנסיות מקומיות. בתום שלושת חודשי גמילה בשכונת "האיטי הקטנה" בחברת מריחי דבק ואמפטמין ביתי, נטול יכולת לחלוק חוויותיו והדברים שראה עם אנשים "רגילים" הוא הפך למתנדב פעיל של AA.

צעד 8 - רשמנו
תומר עבר להוואי לברוח הכי רחוק מהניוון, מהחלל שלא יתמלא והעצב האינסופי שראה מסביבו בחברה עירונית. ובגלל הרומנטיקה. בזכות מק-גארט, BOOK HIM DANNO הוא גבר על הבחילה מריח וצפיפות הנוסעים באוטובוסים ומוניות-שירות בדרך ז'בוטינסקי מפתח-תקווה לים. הוואי 5:0 השמיטה את השייכות למדינה, יצרה לו זהות של גולש רודף גלים שסחפו  אותו לארצות הברית. שיטת הגמילה ב-12 שלבים שינתה אותו מאדם מאמין באקראיות הגל למאמין בשיטה. קל היה לו להיגמל מסמים ומרדיפת בצע. הוא לא הצליח להתפטר מחווית ההתמכרות ל"נדנד" מכה למוח ולשרירים שמעיפה למטה למעלה. כדי להימנע מפיתוי, כל פיתוי, הסתגר תומר בוילה מול הים והקיף עצמו, במרחק שיחת טלפון, בבוגרי השיטה. ארבע פעמים בשבוע הוא, ועוד נגמלים ותיקים נסעו בהתנדבות לפגישות עם קבוצות אחרות של מכורים ברחבי האי. את קפה הטוב שהוא הביא לפגישה הוא שתה לבדו. האחרים העדיפו נס-קפה זול. בהתחלה הוא ניסה לשדל את החדשים לטעם חדש  בסוף הוא ויתר. תשעה חודשים בשנה, מרופד בצמר גפן כלכלי וחברתי שעטף צלקות מכורים שרצו אך לא יכלו, הוא חי בהוואי כתייר מוגן.



צעד 9 - כיפרנו
אחת לשנה הוא היה עזב את האי כדי לנסוע למשפחה בישראל. בדרך לישראל נהג לעבור בלונדון למרתון כדורגל ובחזרה - באתרי סקי באירופה או בארה"ב. מחוץ להוואי, השתבשו לו ההרגלים. ידו נשלחה לקבל כוס אלכוהול שהושטה לעברו, תפסה ג'וינט שהריח נהדר ועבר סמוך לאפו. ב"הייטי הקטנה" לימדו אותו להפסיק להצטדק ולהצדיק התמכרותו ונפילותיו החוזרות. הקהל בפגישות המכורים רגיש לחרטא ובזו לשכלתנות. כמפיץ בשורת 12 הצעדים בקרב נגמלים טריים בהוואי הוא למד לדמם כשחקן כשהגיע תורו לשפוך קרביו ולספר סיפורו. ככול שהתרגש יותר גירד  בחוזקה את קעקועי הימים החולפים שנשארו כעדות על רגליו. עכשיו למשל הוא הרגיש קל וצבעוני כקרן אור שבאה מהשמש שהפציעה, נלכדה בשרשרת קריסטל מעל הלול ונשברה לקשת צבעים שהסתובבה בחדר. קול נחרה כזעקה בקע מעמי או בועז. הוא לא זיהה מי השמיע את הנחרה. שניהם נעו בחיים כצוות, תומכים זה בזה. אחד נחר באימה והשני נזעק. ידו נקפצה על הכוס. הכעיס אותו יד הגורל וחוסר האונים שלו מול חייהם. בעיותיו האישיות הגעילו אותו. הוא סתם מפונק, מכור עלוב, לסבל שלהם היתה משמעות. לעמי, שהגיע ממשפחה מרקסיסטית יש ילד נכה.  בתו הבכורה נהרגה בתאונת אוטובוס בטיול של אחרי צבא ואשתו חזרה בתשובה. אשתו של בועז בדיכאון קליני מאז הלידה השנייה לפני 12 שנים. מלבד להשמין מכדורים, לבהות בטלוויזיה ומדי פעם למלמל דברים לא ברורים לילדים היא לא תפקדה. לפני שנה פוטר בועז מעבודתו ואז התגלה שחלה בניוון שרירים. כשהדרוויש סיפר לתומר על המחלה התקשר תומר לבועז ואמר לו שהוא פתח לילדיו קרן חסכון ומעביר לו עכשיו כסף. בועז סרב לכסף ולא אמר "לא" לקרן עבור הילדים. כשהשיחה הסתיימה, התקשר תומר לחבר מהמעגל שלו ב"שיטה" ואמר לו להגיע מייד.

צעד 10 – המשכנו
על פי התקנון, שני האחרונים בטבלה ששקללה את תוצאות ההימורים, משחקי השש-בש והפיפ"א בפלייסטיישן יוצאים בבוקר להביא חומוס, ג'חנון, בורקס ומצרכים לסלט ענק קצוץ דק-דק שהתיש מכין. ד"ר עדי התעקש שמדי שנה ייקנה האוכל במקומות חדשים. הוא  ואשתו הפכו להיות אניני טעם. הוא סירב לקבל שתומר, שבמסגרת הגמילה הפסיק לשתות אלכוהול, סיווג יין כאלכוהול.  תומר נהג לספק יינות יוקרה לד"ר עדי מהימים שהיה רק עדי הסטודנט התפרן שאוהב לשתות המון. עוד כמה שעות ייפגש ד"ר עדי עם אשתו וביחד הם ילכו לעשות מסג' מפנק ביפו ויחזרו לשתי בנותיהם היפות שנמצאות אצל הסבא והסבתא. עמי תמיד סגר את הטבלה. השנה, התיש באופן חריג היה סגנו. בועז פקח את עיניו. מיד הוא ידרוש קפה מתומר וכשיקבל יציג מחוות כעס של "מה כבר יש לך לעשות בחיים". תומר סגר את צג המחשב בעדינות, כמו שהיה רוצה להיות עדין עם עצמו ולסלוח שהוא שמח שעוד כמה שעות הדירה תהיה ריקה והוא ישכח מאיפה הם באו ולאן הם חוזרים. תומר יצא למרפסת. בונזו ולאקי השתרכו אחריו בעצלתיים. הוא התיישב על כסא קטן, עטוף בשמיכה ושלושתם הביטו בעיון בתרנגולות. הזכר הסתובב בשקט קומה העליונה והתרנגולת רבצה על מצע קש במפלס התחתון מנענעת ראשה ופולטת קרקושים קלושים בקצב קבוע. החוש הטבעי של נאווה התביית על נשים יהודיות עשירות עם מודעות סביבתית ולעיתים אף רצון להגשים חלומות. בעלת התרנגולות שכרה מנאווה את הדירה היוקרתית כמאה עשרים ימים בשנה. היא האמינה בתזונה אקולוגית, חיבור לסביבה ואכילה מקומית ועונתית.

צעד 11- חיפשנו
 דלת ההזזה נפתחה. תיש נכנס יחף למרפסת. חיבור האצבע השלישית והרביעית בשני הרגליים נחשב כסיבה ההיסטורית לשם "תיש". הזקנקן שטיפח התיש בהפגנתיות, תחילה משערות ערוותו ואחר כך בסנטרו, לא השאירו מקום לספקות. תיש התבגר מוקדם משאר הילדים בשכונה וניצל את יתרונו הגופני כבלם בכדורגל וSHOOTER- בכדוריד בהפועל פתח תקווה נערים. בנוסף עזר תיש לפרנסת הבית מגיל צעיר בשליחויות לירקן השכונתי ולחנות פרחים במרכז העיר. קריירת הספורט הענפה שלו קוצצה כשפותה על ידי דיירת בקומה חמישית של רב-קומות חדש עם מעלית בדרך ז'בוטינסקי. הוא נטש את הספורט לאחר שצמד לקוחות העבירו לו סיגריה מגולגלת עם חשיש.  ידידותם של תומר ותיש נכפתה עליהם מהיותם שכנים מאותו שנתון שלמדו ביחד מהגן עד סיום בית הספר היסודי. עד הבר-מצווה הם אף נהגו ללכת מכות בתכיפות. האלימות בינם פרצה כהרף עין מסיבות שהם עצמם לא הודו שהם זוכרים לאחר שגמרו להתיש האחד את האחר. מול יתרון הבגרות של תיש עמדה לזכות תומר יציבותו, חוסר נכונותו לוותר ואימוני הג'ודו שהוא התמיד בהם הרבה אחרי שהוא הפסיק להנאות מהם. תיש נדד מתיכון מקצועי אחד למשנהו ואז נקלט בקיבוץ שויתר לו על הלימודים. תומר נהג לנסוע אליו לקיבוץ ותיש ישן בחדרו כשאילצה אותו אחראית "חברת הנוער" לצאת הביתה ולהתראות עם הוריו.  
-          קפה? שאל תומר
-          יותר מאוחר ענה תיש
שניהם התבוננו על התרנגולות, השמש, תל-אביב והים. תיש לא היה מהדברנים. תומר הופתע ששמע אותו משתתף בויכוח באישון לילה האם נכון לדרוויש להיעלב כשמכנים אותו "הזקן". תיש טען שחובה לקבל רשות להשתמש בכינוי "זקן". תומר חשב שלהיעלב זה מותרות של צעירים והטריד אותו שהתיש מפסיד. הוא גם לא הצליח להתיק עיניו מהכתמים האפורים בזקן התיש שהתפשטו לשערות ראשו וגופו.

צעד 12 – נשאנו
-          "טוב..אני יורד להביא אוכל. אתה בא?" שאל תומר
-          "וואלא" ענה תיש וליטף בשתי ידיו את שני הכלבים
הם ירדו בשתיקה במעלית. בלובי, בזמן שהשומרת בלובי פינקה את הכלבים, הם חילקו את המשימה
-          "נראה לך שקנטרו פתוח שישי?" שאל תיש
-          "לא חושב..זקנים..לא עובדים שישי" ענה תומר וראה עננה על פרצופו של תיש. התיש חשק ברדיו העתיק של המנעולן הוותיק. "עזוב! עלי..עד שאני טס מביא לך אותו"


-          "כן" אמר תיש ועיניו נצצו "תגיד לו, תגיד לו שזה חשוב. לאוסף..". הוא ולאקי פנו דרומה לשער דרך אילת.תומר ובונזו פנו צפונה לגשר הבטון מעל תוואי הרכבת ההיסטורי.

אין תגובות:

פרסום תגובה