פגישת מחזור

·         שחמט לשלושה שחקנים שייך גם הוא לקטגוריית משחקי הלוח. מדובר בשדרוג המנהג לעקוב בעזרת העיתון אחרי קרבות מוח קלאסיים. בילדותנו, לכל עיתון מנייר היתה "פינת השחמטאי" ששידרה, הכי חי שאפשר היה אז, מהלומות והתחמקויות, נצחונות ומפלות מהתחרויות  האחרונות בארץ ובעולם. עידן הרשת מחק את העיתון והכשיר חלקות פרא בשתי האונות לשמש מגרשי משחקים מלהיבי המון יותר משחמט. כל חפץ בר קוד הופך למשחק ותחרות נושאת פרסים. בקרוב, כשיחוברו העיניים למסדי הנתונים ישתובבו  סביבנו צגי אדם מסומני-תכלית מדורות שונים: iסקרינים, humanפאדים, צאצאים מתוחכמים של ה"אדם המשחק".

 עם שפע זמן בידינו, כדי לתת לנו סיבה ללמוד את שפת  הילידים הדיגיטאלים ויצר תחרות בריא שהצליח לשרוד את התרופות שנותנים לנו פה שיכללנו, חבריי ואני  את משחק המלכים בן האלפיים למשהו תחרותי מאתגר וסוחף; במקום "עיתון כל יודע" יש מנחה מפעיל מחשב כל יודע; במקום שחקן אחד שיזיז את הכלי בהתאם לכתוב, יש שניים, אחד לכל צבע . והמנחה הוא השחקן השלישי. המשימה של כל משתתף היא לעמוד ביעד ולצבור את מירב הנקודות. לזמן ופעולה יש ניקוד. המנחה, בעזרת מוני-רמזים, בודק, רומז, פוסל ומאפשר לשחקנים לבצע שחזור מדוקדק ולוליני של המשחק. המנחה מנצח אם הוא קיבל את מספר הנקודות שהוא הקציב מראש.  שחקן, שהוא לא מנחה, ינצח אם הוא שיחזר נכונה וסיפק את דרישות המנחה יותר טוב מהמתחרה מולו.  נתקלנו בקשיים להסביר את המשחק הלאה לחדר השני, של הנשים, שלא לדבר על יושביו המעטים של בית הקפה הסמוך שמגביל שהותנו בו לשעות פעילותו המתות.
כיוון שמדי פעם אנו מנסים לגוון עם משחקי חברה חדשים (טאקי, מבוכים ודרקונים לדוגמה ) אלו שצלחו כור היתוך אנושי, מאסה קריטית של שחקנים שאכפת וחשוב להם מהמשחק הגענו למסקנה שראוי למשחקנו שיהיה גם הוא אהוד ומיושם על הקהל הרחב שמחוץ למוסד שלנו. השאלה היתה כיצד להגיע אליהם?
שלשום, בעקבות בקשתי להשהות את המשחק הנוכחי "רובינשטין נגד ניזמוביץ'  ליום אחד, עלה על דעתו של אחד מקבוצתנו רעיון, זדוני משהו לחבר בין הצורך האישי שלי וצורך המשחק הגאוני שהמצאנו לפרוץ לתודעת הציבור. הוא ניצל את  מיומנותו המפולפלת כעו"ד לשעבר, וגייס את שאר הקבוצה לקבוע שעלי לספר מה עשיתי כשנעדרתי ולשלבו בתהילת משחקנו. "ואז", חכך העו"ד לשעבר כפותיו, "אחרי שנפרסמו ברשתות החברתיות המקובלות, נפרוץ את מחסום דעת הקהל". אבל למה שמישהו ירצה לקרוא את הסיפור שלי? איפה ההגיון?" ניסיתי לחמוק, הרחתי את הכישלון במאבק עם משוגעים. "אנחנו מפסיקים להתמקד רק בשחקני השחמט שמחפשים עוד עניין", ענתה לי מקהלת מאושפזים, "אנחנו נספר משהו מרגש וסוחף מהעולם בחוץ שכוווולם יגיעו, אפילו שחקני שש-בש".   
וואולי נכון לשאוף ליותר..בין אם השפעתו של עקיבא רובינשטיין, אשלייה ורודה של עיניים אדומות מחוסר שינה העובדה היא ששבתי למוסד ואני עולה לזירה כמנצח, מחליף תוכן מעניין ותשומת לב.

המשימה: ספר  על המשחק והעדרותך. האילוץ הכריח אותי להיות תוקפני. ברל לא התיירא מתוקפנות. השפם של ברל  חדר לחיי כארבעה חודשים לפני סיום גן החובה, בעת סיור להפגת חששות שנערך לילדי גן שרה בבית הספר "בארי" ע"ש ברל כצנלסון. שפמו העבות השאיר חותם עז שמאותו ערב, מיד לאחר כיבוי האורות, הוא פשוט הופיע והתביית על שפמו של אוזניון, צעצוע השפן שישן במיטתי. השפם לא הגיב על תחנוניו של אוזניון שירד ממנו וילך להיטפל למישהו אחר. היה קשה לשפן ולי, שעד אותו יום ראינו זה בזה כל יכול, לקבל את המטרד שנחת על פניו ואת חוסר האונים של האחר לעשות משהו. ניסיתי לתווך בין השניים אך ללא הועיל: אוזניון ראה בתוספת השיער פגיעה בעצמאותו וגרוע מכך - גנדור לא יאה. ביום הראשון של כיתה א', שהוקדש להיכרות עם המורה פנינה, שאר התלמידים והאות ''א'', כבר קרץ לי ברל בזמן ההפסקה מאחת התמונות. לשנייה קפאתי על מקומי, מוודא שאלי הוא קורץ ושנושא השפם הוא לא אחר מאשר האיש שלא רק פנינה מדברת עליו אלא אפילו יהודית המנהלת, שמהרגע הראשון שחברי החדשים לכיתה ואני נתקלנו בה נתנה תוכן למילה "אימתנית", חרוז ושם תואר ששמענו מבוגרים מאיתנו ממלמלים ביניהם כל פעם שדמותה נראתה. בערב, עדיין נרגש ממאורעות היום הראשון בבית הספר, שוב מצאתי את עצמי מאולץ להיכנס למיטה כדי "לא להיות עייף למחרת", אמצעי המשמעת הקבוע, רק שהפעם במקום לפטפט עם שפן בעל שפם עבות, ישב השפם לצידו של אוזניון ומסביבו ברל, שהחליט להתלבש הפעם על נדי פעמוני. מעולם לא ראיתי שפן כה מאושר. הוא הביט על ברל בכזאת הערצה ושיתף איתו פעולה מאז. נדי אבד לי. אזניון, חברו החכם הטוב והבוגר של נדי, סירב לדבר עליו. ברל, לשעבר נדי, התגלה כחביב והרשה לי לקרוא לו בשמו הפרטי. מדי לילה הוא היה מסביר לי כמה בר מזל אני שיש לי בכלל מיטה, שנועד לי תפקיד כמנהיג פועלים ושחברי התלמידים הם הפועלים של מחר. הוא התגאה שנאומיו מרדימים אותי וטען שזאת עבודתו כדי שמחר כשיפציע השחר אהיה ער לתפקד כשליחו בפעילות הסברתית. בבוקר, יחד עם אוזניון, הם הקריאו לי סיפורים מ"דבר לילדים" כדי לקרוע מעלי את קורי השינה. 

הראשונים והאחרונים שסיפרתי להם על קשרי המיוחדים עם ברל היו גיא ואורי שאיתם הייתי חוזר מבית הספר. גיא היה איתי מהגנון, ואורי הגיע מכפר יחזקאל, שם להורי היו חברים, ולכן מההתחלה ראיתי בו אחי האובד. כל אחד מהם הגיב בהתאם לאופיו: אורי שאל אם השפם ניתן לתלישה וגיא התעקש לדעת את גובהו של ברל כדי לדעת אם הוא יכול לשחק כדורסל. לא ידעתי את התשובות לשאלות ומאחר שכבר אז היה לי קשה לאמץ נקודת ראות ולהציגה כבר-סמכא גזרתי על עצמי שתיקה ולא שיתפתי אחרים במערכת יחסיי עם ברל.

הקרע התמידי בין אבות וחברים, כפי שהתגלה לי לראשונה בצהלת אוזניון, נמצא ברבים מפסי הקול של משחק השחמט לשלושה שחקנים, שמהותו התייחסות למשחקים הסטורים של רבי אמן דגולים. כלי המשחק הם שחמט, מחשב ושלושה שעונים. ההחלטה מי שני השחקנים ומי המנחה יכולה להיות אקראית. השחזור יכול להתחיל כבר לפני הזזת הכלי הראשון או במהלך המשחק שמתחיל כקרב רגיל. בשלב מסוים מכריז המנחה או אחד השחקנים שמעתה המשחק ינוהל כמשחק הסטורי. לאחר שהמנחה וידא ( בעזרת מאגר המשחקים ברשת) שאכן המשחק שוחק עד כה בהתאם למשחק המקורי ( אם היתה טעות, צובר המכריז הפזיז נקודות שליליות, אך המשחק מתנהל לפי הקרב ההסטורי)  נערכת הקצאת זמנים והמנחה מהמר על הזמן והניקוד.

לדוגמה: קרב האיתנים שנערך שלשום ובוילנה ב-1912 בין אהרון נימזוביץ', הדני יליד ריגה, ראש קנוניית ההיפר מודרניסטים, נגד עקיבא קיבלוביץ" רובינשטיין, המיועד לרבנות מפולין, שפרש מעולם השחמט שלושים שנה לפני מותו, נשאר בבית המשוגעים באנטוורפן לכל אורך מלה"ע, והיה היהודי היחידי שלא הסתתר באירופה ושרד. האנתרופופוב והסכיזופרן שמעולם לא זכה בתואר עולמי נחשב פורץ דרך ואמן שימוש בצריח להכרעה. המנחה  בחר במשחק לאחר שפרש לבן שלי דהר  ל-ג3 במהלך החמישי. אם א' היה רץ ל-ב4, הוא היה זוכה בבונוס זיהוי וזכאי להחלפת צד ( בונוס נחשק פסיכולוגית ואפשרות נוספת לצבור נקודות), אך הוא לא. א' לא היה מוכן לקנות רמז מהמנחה במשך שעתיים. הוא הימר שהמנחה ייאלץ לקבל תשובתו הנכונה ולא יתעכב וידרוש נימוקים. המשחק המקורי היה קצר, 29 מהלכים בלבד. למנחה נשאר עוד 10 שעות לקבל את מלוא נקודות הזמן. המנחה שהימר שהמשחק יגמר בכ-12 שעות לא הביא בחשבון התנהגות כזאת מצד א' ומכאן התחילו הצרות. 12 שעות מאוחר יותר, לאחר שהמנחה ( בעזרת הערות של רב אמן בינ"ל עמנואל לסקר) הוליך את המלך שלי ל-ז'2 הודעתי שאני נאלץ לפרוש בשל התחייבות קודמת. הדרך כי נוחה של המנחה להחזיר לעצמו את כבודו האבוד היתה לגרום לי הפסד טכני שיוביל לפסילת המשחק. פרי הדיון הוא המכתם שלפניכם. מגן על כבודו של נימזוביץ',א', שהיתה באפשרותו לנצח ולכפר  על ההפסד בברלין, לא ויתר. השיחה התפתחה לדו-קרב מילולי מהסוג שארבעים שנה מנע מאיתנו לגבש למשחק חוקת על. הם התגוששו כענקים כשכל אחד בתורו שולף טיעון מנצח. אותי הם מזמן זנחו לדבר עם רובינשטיין באנטוורפן, עמדת פתיחה מעורערת ללכת לכנס כיתה כיתה ראשון לאחר 33 שנים. ממסמך הנוכחות ששלח לי רוני, מארגן הכנס, חשפתי עצמי ל-19 מדקרות. אחת על כל נעדר ונעדרת. 2 מתים, 6 בחו"ל והיתר? ברל לא יוותר על כרבע מאנשיו בכזאת קלות, אבל אני כן.

עד שהגעתי לראשון לציון כבר התרוצץ סיפור במוחי תודות לנהג מונית שנהג תחת השפעה המוסיקאלית של לד זפלין. הנהג היה כבן שלושים, מגולח ומסודר. הוא סגר את הדלת והחליף מוסיקה. הקלות שבה הוא עבר מהמוסיקה הבלקנית לבחירה החדשה, ללא כל זיפזוף והיסוס, רימזה שמדובר בנוהל קבוע: מוסיקת הנסיעה הייתה סולו התופים "מובי דיק" של ג'ון "בונזו החיה" בונהם. תחושת הנפילה לחלל ריק כמו בצניחה, גרמה לי אפילו להפסיק לפצח גרעינים באובססיה. אם הוא לא היה מכריז "ראשון מרכז" הייתי מוצא את עצמי בנס ציונה. זה היה מהביצועים שהוקלטו בהופעה חיה, כששאר הלהקה פרשו מהבמה והניחו לחיה להשתולל. טל, השכן שלי, התאמן בתופים בהשראת בונזו והפך כצפוי לאימת השכונה. אני הערצתי אותו למרות שהוא היה קטן ממני בשנה. סולו התופים של בונזו החיה היה אמור לתת למסיבת הקונצפט באמצע כיתה ח' את הדגש שהקשת הפתיחה נתנה ללייק א רולינג סטון של דילן - את ה"תקשיבו לנו".  בתחילת כיתה ח' התכנסנו מיר'לה, רונית ואני לישיבת ועד הכיתה. לכאורה מצב האחוד לא היה מעולם כל כך טוב; מושג ה"חברה" ו"מקובלים" היה מטושטש לעומת כיתות מקבילות, חלק גדול מהכיתה היה בצופים ואפילו מצבנו בספורט השתפר (בואו של אורי ש. והצבתו בעמדת שוער, העניקה חוסן לקבוצת הכדוריד). רונית ואני חששנו שהחבילה מתפוררת. הבטתי מסביבי וראיתי תאים בדידים גבישים קטנים. בפעם הראשונה הרגשתי שנכשלתי בהפיכת הכיתה לאיגוד מקצועי השומר על חבריו, דואג לרווחתם ונאבק על זכויותיהם. לא פלא שההצעה של מיר'לה לערוך מסיבה שתיסוב על רעיון, לא חג או אירוע, זכתה לאהדה ממני ורונית. מיר'לה שיננה באותה תקופה את ספריי איין ראנד וידעה בעל פה קטעים שלמים מ"כמעיין המתגבר","מרד הנפילים" ואפילו "אנו החיים". לאחר שנים של האזנה לברל, מצאתי עצמי מתרווח לשמע פרטי המלחמה בבינוניות של דומיניק פרנקון והווארד רוארק, ומתמתח מול סיפור אהבתם. מדי יום לאחר בית הספר נפגשנו כדי להכין את המסיבה; ציטוטים מהספר נכתבו על בריסטולים בצבעים שונים ונתלו על קירות הבניין, מחרוזות שירים נערכו לתוכנית אומנותית, וכיבוד הוכן. מספר שעות לפני שאמורה להישמע הקשת הפתיחה הודיעה אימא של רונית שבתה נפלה למשכב. חצי דקה לתוך סולו התופים מערכת הסטריאו שבקה חיים. אחרי שעה עברה שמועה שיש מסיבה אחרת לילדים מבית ספר אחר שהכרנו בצופים. אלו שהיה להם קשר לילדים משם עזבו. לנקות ולקפל את התפאורה נשארו מיר'לה, אני ורבים מאלו שלא יגיעו. לכנס יגיעו הבריאים, גם אם הם לא מרגישים כך והנורמאלים, גם כשהם  חריגים.

הראשון שזיהיתי היה אילן. עקבתי אחריו ברחוב לאחר שקלטתי את סגנון ההליכה השמוטה. אילן הוא האוהד האמיתי הראשון שהכרתי. בעודו נוגס את כף ידו הימנית הוא היה תוקף את כל מי שהעז להעליב את קבוצתו האהובה; אילן עונד גורמט גדול מזהב של בית"ר ירושלים.

האם להיות אוהד שווה ערך לשחקן? זוהי עוד שאלה שנדונה במועדון. שחזור משחקים הסטוריים יוצר הכלאה בין אוהד לשחקן. משחק השחזור מאפשר לאלו מאיתנו ללא מנגנון חניכות טבעי מפותח להחכים בלי לאבד את התחרותיות. השחקן/אוהד יוצר קשר עם מורשתו. ספר חוקי המשחק נכתב במהלך השנים ומותאם למציאות הקבוצה. אם היה מותר לי לעשות קישור, הייתי מצרף את ספר החוקים שלנו שנכתב בדם ויזע. הנחיות המשימה שללו אפשרות לשיטוט. טענתי, שמשחק השחזור קיים בזכות הרשת ויקבל ייצוג מלא רק כשייכתב בשפת הטכנולוגיה, נדחתה בידי א' שהפעיל את זכות הווטו המותרת לו פעם אחת במשחק. החוק נראה שרירותי - הוא לא; חלק גדול מחוקי משחק השחזור נתפרים אישית. המנחה שהכיר משכבר את נטייתי לאיבוד נקודת המגוז ידע שאעדיף להיפסל, לוותר, הכול מאשר לפגום בתחושת אינות אקראית שבודאי תיפול עלי בשיטוט, תמך בדרישתי ולא מאהבת הספרות, הוא העריך שאכשל בגלל כשל מבני באישיותי המונע ממני להתמקד . שחקן רציני מתמקד; גיא היה השחקן הרציני הראשון שהכרתי, והילד החמישי שמיינתי כנמצא בעולם אחר. עד אז יכולתי לזהות רק ארבע דוגמאות לשונות מובהקת: ורד מורד וסיגל, שהיו תאומות ולמרות שהן היו בכיתות מקבילות, תמיד הסתובבו ביחד ודיברו בקול כה חלש שהיה לי ברור שאמנם אנחנו מדברים את אותה שפה אך תאומיותן ופערי עוצמת הקול לנצח יחצצו בינינו. השני היה אמיר ז. (להבדיל מאמיר ד.) שאימא שלו, איטה, קיבלה שטף דם במוח בזמן חלוקת תעודות השליש, מה שאמר שאצלם בבית נשארו רק שלושה. השלישית הייתה עידית שאכלה רק ביצים קשות. גם לה לא הייתה אימא ולא היה מי שיכין לה את הסנדוויצ'ים להפסקת עשר. הרביעי היה יונתן פ. (להבדיל מיונתן ב., שהיה כמו עוז, הבן השלישי במשפחה של ארבעה בנים) שלהתנהגותו המוזרה נתנו המבוגרים הסברים רפואיים ממולמלים, כמעט כמו המלמולים שלו, אבל ליונתן היה קול חזק והמבוגרים תמיד לחששו סביבו. יכולתו החריגה בחשבון שימשה את שאר הכיתה לאורך השנים. בפגישת המחזור סיפר לי אליהו, שהפך להיות דוקטור אלי, את השם המקצועי לתופעה. החשיפה לעולמו של גיא ארעה בעודי בוהה מבעד לחלונות ספריית בית הספר על מגרש הכדורסל. גיא עמד והתאמן בקליעה לסל. הוא זרק וזרק וזרק, הגדולים ניסו לסלק אותו אך הוא המשיך לזרוק. בפעם הראשונה נגלה לי עולמו, מוחשי כבריכת המים מול ה"צופים" וצלול כמים שנשקפו לאמיצים שהעיזו לטפס עליה

את הפגישה ארגן רוני, שחקן הבורסה הראשון שהכרתי. הוא הצטרף לכיתה ה'. ביומו הראשון בכיתה הוא יצא לקנות עיתון בהפסקת עשר, שמר לעצמו את עמודי הספורט והבורסה ונפטר משאר העיתון. קראתי שיש אנשים שמשחקים בבורסה אך עד אותה הפסקת עשר לא האמנתי. לפגישה הבנים הגיעו ראשונים. עמדנו במעגל מסביב לפסל של בן-גוריון. חסינו בצלה של נוכחות מרגיעה שהבטיחה פרגמאטיות מפא"יניקית עם ניחוח של  שדה תעופה רגשי. טיסה נעימה לעבר. הבנות חדרו לאיטן, נראות נהדר. הגיל השיל מהן את מוראות הילדות והעניק להן צבע. צמא תקף אותי. הבירה פושרת. מזל שברל נטפל אלי רק בהקשר לנעדרים. חוץ מלחייך אני לא מסוגל לתקשר עם הנוכחים. את שביט המנהיגות הוא העביר לעוד אנשים. הכסא בפינת השולחן הופך למזחלת תלת ממדית המטפסת לאיטה לגובה. אני כבר חש את הציפייה להעלמות הקרבה ובאה. היא מתחילה מהאצבעות שמבקשות אחיזה ברצפה, צוברת כוח ובאה כגל המתנפץ לכל מכשול הנקרה ובא. מתוך השחור בעיניים אני שומע לפי סדר האלף בית שביומן את מי שצלח: מיכל, רותי, יונתן, עדי, סיגל, אלי, אמיר, אליהו, עדנה, משה, מיכל, אילן, ציפי, דורון, רחל, בני, יורם, ליאור, טוני, רוני, גיא, ורד, עוז, עירית. עניתי כן.